<h1>הרוקח סימן רצ"א</h1>
<h2>דף ז:</h2>
וששאלת עוף שנצלה או שנתבשל בפסח ונמצא בתוכו חטה כך דעתי נוטה שאותו העוף אסור באכילה ובהנאה שהחטה אוסרת ונאסרת דאמר רבא הילכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור כרב במשהו. ואיכא דמורה להיתירא מהא דתנן במשנה טהרות ומייתי לה בפרק בתרא דשבת (דף קנ"ה) בעוף כדי שתפול לאור ותשרף דברי רבי שמעון ר' יהודה בן בתירא אומר מעת לעת וסבירא ליה כי היכי דבשר המת מתעכל לא מטמא באהל, חטה נמי כי מתעכלא דמיא. ולא מסתברא וליתיה, חדא דלא ידיע מתי בלעה החטה, ותו מה עניין פסחים אצל אהלות אדיליף להיתירא מאהלות לילף מחמץ בפסח לאיסורא דתנן לא יסיק בו תנור וכירים פשיט' לא צריכא לר' יהודא דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה מ"ד בהדי דקא שרף ליתהני קמ"ל דאסור וכל שכן חטה זו שהיא בעין וחמץ גמור הוא דאוסרת ונאסרת. ועוד אין איסור בלוע מתבטל דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה, אלמא באיסוריה קאי ואינו בטל הך חטה נמי לא בטלה וחמץ גמור הוא. ולא מיבעיא הא דמבשלא דאסיר' אלא אפי' חיטי קורדניתא דשרירן טפי כי שדיא מיא עליהון אסורין דאמר רב גידל המקדש מו' שעות ולמעלה בחיטי קורדניתא אין חוששין לקידושין. כל שכן דמטומאה לא גמרינן דהלכות טומאה הילכתא גמירי לה ולא גמרינן מינה ובפ' א' דסוטה נמי אמרי' שאני הלכות טומאה דהכי גמירא להו ור' שמעון הגיה כן. והא דאמרי' במנחות בפ' ר' ישמעאל (דף ס"ט) חטין שבגללי בקר ושעורים שבגללי בהמה חישב עליהם לאכילה אין מטמאין טומאת אוכלין לקטן לאכילה מטמאי' טומאת אוכלין ש"מ מהכא דאפילו מחשבה לא משויא להו אוכלא וכיון דלאו אוכל' הוא חמץ נמי לא הוי, וחטה זו איך נתחמצה שהרי לא במים נשרה וא"ת כשרחץ במים העוף משרק שרקי ונפלי ואין בהם להחמיץ החטה ושמנוני' העוף מי פירות ואין מחמיצין ועוד ליבדק בחטה שאם לא נתבקעה תהא מותרת דקי"ל כשמואל דאמר נתבקעו ממש ואפילו לדברי האוסר העוף הני מילי בפסח אבל אי משהי ליה לאחר הפסח מותר אפי' באכילה דקיימא לן לקמן חמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כרבי שמעון. ותרנגולת שאכל' חלב ושחטוה ונמצא בקורקבן החלב יש לו לשמור למולגה כי תבלע בבשר התרנגולת החלב שהוא בעין ויסירו הקרקבן כי איסור הבלוע אינו בטל, כן החטה אם נתבשל בעוף או מלאוה בביצים ובה חטה אסור.
